Musar sobre I Samuel 7:28

ועתה אחרי אשר התבאר, כי עמודי האהבה שלושה, ופירשנו כל אחד בדרך קצרה, נאמר, כי יסוד הספר וכוונתו היא עבודה אשר בה ישיג האדם רצון האל עד יטהר לבו מרשעתו וינקהו מטומאתו, ואז תדבק בלבבו עבודת האל כמו הבגד אשר תרצה לצבוע אותו, אם יהיה מטונף, לא ידבק בו הצבע עד אשר תרחצהו היטב ותסיר כל כתמיו, ואז ידבק בו הצבע, ועל זה אמר {ישעיהו} הנביא עליו השלום (ישעיה נה) ״יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה׳ וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח״. ואמר שמואל הנביא (שמואל א ז) ״אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה׳ הסירו את אלהי הנכר מתוככם״.

ופי' רש"י ז"ל מי שענה את אבותינו על ים סוף אומר בזכרונות, לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר אותם המקום וגאלם, שנא' (שמות ו, ה) ואזכור את בריתי, ובשופרות הוא אומר, מי שענה את יהושע בגלגל שנענה בשופרות, דכתי' (יהושע ו, כ) וירע העם ויתקעו בשופרות וגו', דזה הוא בעוד שהיו עומדין בגלגל, ואליהו בהר הכרמל, כנגד אשא עיני אל ההרים, ושמואל במצפה, כדכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל קראו לי את ישראל המצפתה, ומעין אל ה' בצרתה לי. ויונה ממעי הדגה מעין ממעמקים קראתיך ה', ועונה בעת צרה, שכן כתי' (יונה ב, ג) קראתי מצרה לי. ובשמואל כתי' (שמואל א ז, ט) ויצעק אל ה', ובאליהו כתי' (מלכים א יח, לז) ענני ה' ענני, זו תפלה. עד כאן פירש רש"י ז"ל. ועל השביעית מפרש בגמרא מאי שביעית, מי שענה את דוד, דכתי' (שמואל ב כא, א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה. ושלמה כשהכניס הארון לבית קדשי הקדשים אמ' רעב כי יהיה בארץ וגו'. ולפי' חותם בה המרחם על הארץ, שכן התפללו על ארץ ישראל. ותפלה לעני על דוחק הגשמים, וכתי' ביה בהעצר שמים וכו'.

ופי' רש"י ז"ל מי שענה את אבותינו על ים סוף אומר בזכרונות, לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר אותם המקום וגאלם, שנא' (שמות ו, ה) ואזכור את בריתי, ובשופרות הוא אומר, מי שענה את יהושע בגלגל שנענה בשופרות, דכתי' (יהושע ו, כ) וירע העם ויתקעו בשופרות וגו', דזה הוא בעוד שהיו עומדין בגלגל, ואליהו בהר הכרמל, כנגד אשא עיני אל ההרים, ושמואל במצפה, כדכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל קראו לי את ישראל המצפתה, ומעין אל ה' בצרתה לי. ויונה ממעי הדגה מעין ממעמקים קראתיך ה', ועונה בעת צרה, שכן כתי' (יונה ב, ג) קראתי מצרה לי. ובשמואל כתי' (שמואל א ז, ט) ויצעק אל ה', ובאליהו כתי' (מלכים א יח, לז) ענני ה' ענני, זו תפלה. עד כאן פירש רש"י ז"ל. ועל השביעית מפרש בגמרא מאי שביעית, מי שענה את דוד, דכתי' (שמואל ב כא, א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה. ושלמה כשהכניס הארון לבית קדשי הקדשים אמ' רעב כי יהיה בארץ וגו'. ולפי' חותם בה המרחם על הארץ, שכן התפללו על ארץ ישראל. ותפלה לעני על דוחק הגשמים, וכתי' ביה בהעצר שמים וכו'.

אמר המחבר. טעם ברכה ראשונה, מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו', וחתימה בא"י גאל ישראל. מה ענין מי שענה את אברהם אבינו לגואל ישראל. אלא כדההיא תניא כשמלך המשיח בא וגואל ישראל מבין האומות העולם, תוקע בקרנו של אילו של אברהם, שנא' (ישעיהו כז, יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, שזה זמן הגאולה. וטעם ברכה שניה, מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף, וחתימתה בא"י זוכר הנשכחות, לפי שנשתכחו במצרים, שנא' (שמות א, ו) וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו', ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. כלומר נשתכחו ולא היה שום אדם נזכר ליוסף ולבני ישראל היכן היתה ירידתן למצרים, והב"ה זכר להן בריתו וגאל אותן, דכתי' (שמות ב, כד) וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. וטעם ברכה שלישית בשופרות וחותמין בא"י שומע תרועה, לפי שכשהיה יהושע וישראל צרים על יריחו, אמ' הב"ה ליהושע שיתקעו הכהנים בשופרות, ויריעו כל העם, וישמע קולם בעת צרתם, שנא' (יהושע ו, ב) ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל, וכתי' (יהושע ו, ג) וסבותם את העיר, וכתי' היובלים לפני הארון, וכתי' (יהושע ו, ה) והיה במשוך היובל כשמעכם את קול השופר ויריעו כל העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו. וטעם ברכה רביעית, שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני, וחתימתה מי שענה את שמואל במצפה וגו', בא"י שומע צעקה, לפי שכשהיו ישראל בצרה גדולה עם פלשתים בימי שמואל הנביא במצפה ע"ה, עשו תשובה, והתפלל שמואל לפני הב"ה בעד ישראל בצעקה וענהו, שנא' (שמואל א ז, ג) ויאמר שמואל אל כל ישראל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' וגו', וכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה', וכתי' (שמואל א ז, ח) ויאמרו בני ישראל אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' אלהינו ויושיענו מיד פלשתים, וכתי' (שמואל א ז, ט) ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה' ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. וטעם ברכה חמישית, שיר המעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, וחתימתה ראשונה מי שענה את אליהו בהר הכרמל וכו', בא"י שומע תפלה, לפי שהיה אליהו זכור לטוב בהר הכרמל, ויתוכח עם נביאי הבעל שהיו ארבע מאות וחמשים איש, ואין לו עוזר אלא הב"ה, שנא' (מלכים א יח, כב) אני נותרתי נביא לה' לבדי ונביאי האשרה ארבע מאות איש, והיה הוא לבדו והם היו שמונה מאות איש כנגדו, והיה בצרה גדולה, מיד נשא עיניו לשמים והתפלל לפני הב"ה, שנא' (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו', וכשהיה מתוכח עמהם היה מלעיג להם מפני שלא היו נענין, שנא' (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויהתל בם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ, לפי' הוא אומר במזמור הזה של שיר המעלות הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, כלומר אין מדת הב"ה כמדת אלהיכם, באלהיכם כתי' (מלכים א יח, כז) אולי ישן הוא וייקץ, אבל הב"ה לא ינום ולא יישן, וז"ה כי לא כצורנו צורם. וטעם ברכה ששית, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', וחתימתה בא"י העונה בעת צרה, לפי שהיה יונה בצרה גדולה כשהיה בספינה ונפל עליו הגורל והטילוהו בים וירד לעמקי מצולה, שנא' (יונה ב, ד) ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסובבני כל משבריך וגליך עלי עברו, ואף כשהיה במעי הדגה היה במקום צר. וטעם ברכה שביעית, תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, וחתימתה מי שענה לדוד ולשלמה בנו בירושלם וכו', בא"י המרחם על הארץ, היה ראוי לזכור לדוד ולשלמה בנו מיד אחר שמואל, כמו שהן כלן על הסדר כפי זמניהם, אלא הזכיר דוד ושלמה בנו באחרונה, רמז למשיח בן דוד שיגלה במהרה בימינו שהוא בא באחרונה, ולפי' אמ' תפלה לעני כי יעטף, בשביל המשיח, שנא' (זכריה ט, ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושא הוא עני ורוכב על חמור. ענין המזמור הזה היא תפלת המלך המשיח להב"ה לגאול את ישראל ולבנות את ירושלים, שנא' (תהלים קב, יד) אתה תקום תרחם ציון וגו', כי רצו עבדיך את אבניה וגו' כי בנה ה' ציון וגו' לשמוע אנקת אסיר וגו' לספר בציון שם ה' וגו'. ולפי' חותמין בה בא"י המרחם על הארץ. וקבעו ברכת המשיח בברכת שביעית, לפי שכך קבעוה בברכת הגאולה בשמונה עשרה בברכה שביעית. דתניא א"ר חייא בר אבא לפי שישראל עתידין לגאול בשביעית קבעוה בשביעית, ואמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. ע"כ דברי המחבר.

אמר המחבר. טעם ברכה ראשונה, מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו', וחתימה בא"י גאל ישראל. מה ענין מי שענה את אברהם אבינו לגואל ישראל. אלא כדההיא תניא כשמלך המשיח בא וגואל ישראל מבין האומות העולם, תוקע בקרנו של אילו של אברהם, שנא' (ישעיהו כז, יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, שזה זמן הגאולה. וטעם ברכה שניה, מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף, וחתימתה בא"י זוכר הנשכחות, לפי שנשתכחו במצרים, שנא' (שמות א, ו) וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו', ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. כלומר נשתכחו ולא היה שום אדם נזכר ליוסף ולבני ישראל היכן היתה ירידתן למצרים, והב"ה זכר להן בריתו וגאל אותן, דכתי' (שמות ב, כד) וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. וטעם ברכה שלישית בשופרות וחותמין בא"י שומע תרועה, לפי שכשהיה יהושע וישראל צרים על יריחו, אמ' הב"ה ליהושע שיתקעו הכהנים בשופרות, ויריעו כל העם, וישמע קולם בעת צרתם, שנא' (יהושע ו, ב) ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל, וכתי' (יהושע ו, ג) וסבותם את העיר, וכתי' היובלים לפני הארון, וכתי' (יהושע ו, ה) והיה במשוך היובל כשמעכם את קול השופר ויריעו כל העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו. וטעם ברכה רביעית, שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני, וחתימתה מי שענה את שמואל במצפה וגו', בא"י שומע צעקה, לפי שכשהיו ישראל בצרה גדולה עם פלשתים בימי שמואל הנביא במצפה ע"ה, עשו תשובה, והתפלל שמואל לפני הב"ה בעד ישראל בצעקה וענהו, שנא' (שמואל א ז, ג) ויאמר שמואל אל כל ישראל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' וגו', וכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה', וכתי' (שמואל א ז, ח) ויאמרו בני ישראל אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' אלהינו ויושיענו מיד פלשתים, וכתי' (שמואל א ז, ט) ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה' ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. וטעם ברכה חמישית, שיר המעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, וחתימתה ראשונה מי שענה את אליהו בהר הכרמל וכו', בא"י שומע תפלה, לפי שהיה אליהו זכור לטוב בהר הכרמל, ויתוכח עם נביאי הבעל שהיו ארבע מאות וחמשים איש, ואין לו עוזר אלא הב"ה, שנא' (מלכים א יח, כב) אני נותרתי נביא לה' לבדי ונביאי האשרה ארבע מאות איש, והיה הוא לבדו והם היו שמונה מאות איש כנגדו, והיה בצרה גדולה, מיד נשא עיניו לשמים והתפלל לפני הב"ה, שנא' (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו', וכשהיה מתוכח עמהם היה מלעיג להם מפני שלא היו נענין, שנא' (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויהתל בם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ, לפי' הוא אומר במזמור הזה של שיר המעלות הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, כלומר אין מדת הב"ה כמדת אלהיכם, באלהיכם כתי' (מלכים א יח, כז) אולי ישן הוא וייקץ, אבל הב"ה לא ינום ולא יישן, וז"ה כי לא כצורנו צורם. וטעם ברכה ששית, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', וחתימתה בא"י העונה בעת צרה, לפי שהיה יונה בצרה גדולה כשהיה בספינה ונפל עליו הגורל והטילוהו בים וירד לעמקי מצולה, שנא' (יונה ב, ד) ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסובבני כל משבריך וגליך עלי עברו, ואף כשהיה במעי הדגה היה במקום צר. וטעם ברכה שביעית, תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, וחתימתה מי שענה לדוד ולשלמה בנו בירושלם וכו', בא"י המרחם על הארץ, היה ראוי לזכור לדוד ולשלמה בנו מיד אחר שמואל, כמו שהן כלן על הסדר כפי זמניהם, אלא הזכיר דוד ושלמה בנו באחרונה, רמז למשיח בן דוד שיגלה במהרה בימינו שהוא בא באחרונה, ולפי' אמ' תפלה לעני כי יעטף, בשביל המשיח, שנא' (זכריה ט, ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושא הוא עני ורוכב על חמור. ענין המזמור הזה היא תפלת המלך המשיח להב"ה לגאול את ישראל ולבנות את ירושלים, שנא' (תהלים קב, יד) אתה תקום תרחם ציון וגו', כי רצו עבדיך את אבניה וגו' כי בנה ה' ציון וגו' לשמוע אנקת אסיר וגו' לספר בציון שם ה' וגו'. ולפי' חותמין בה בא"י המרחם על הארץ. וקבעו ברכת המשיח בברכת שביעית, לפי שכך קבעוה בברכת הגאולה בשמונה עשרה בברכה שביעית. דתניא א"ר חייא בר אבא לפי שישראל עתידין לגאול בשביעית קבעוה בשביעית, ואמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. ע"כ דברי המחבר.

אמר המחבר. טעם ברכה ראשונה, מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו', וחתימה בא"י גאל ישראל. מה ענין מי שענה את אברהם אבינו לגואל ישראל. אלא כדההיא תניא כשמלך המשיח בא וגואל ישראל מבין האומות העולם, תוקע בקרנו של אילו של אברהם, שנא' (ישעיהו כז, יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, שזה זמן הגאולה. וטעם ברכה שניה, מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף, וחתימתה בא"י זוכר הנשכחות, לפי שנשתכחו במצרים, שנא' (שמות א, ו) וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו', ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. כלומר נשתכחו ולא היה שום אדם נזכר ליוסף ולבני ישראל היכן היתה ירידתן למצרים, והב"ה זכר להן בריתו וגאל אותן, דכתי' (שמות ב, כד) וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. וטעם ברכה שלישית בשופרות וחותמין בא"י שומע תרועה, לפי שכשהיה יהושע וישראל צרים על יריחו, אמ' הב"ה ליהושע שיתקעו הכהנים בשופרות, ויריעו כל העם, וישמע קולם בעת צרתם, שנא' (יהושע ו, ב) ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל, וכתי' (יהושע ו, ג) וסבותם את העיר, וכתי' היובלים לפני הארון, וכתי' (יהושע ו, ה) והיה במשוך היובל כשמעכם את קול השופר ויריעו כל העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו. וטעם ברכה רביעית, שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני, וחתימתה מי שענה את שמואל במצפה וגו', בא"י שומע צעקה, לפי שכשהיו ישראל בצרה גדולה עם פלשתים בימי שמואל הנביא במצפה ע"ה, עשו תשובה, והתפלל שמואל לפני הב"ה בעד ישראל בצעקה וענהו, שנא' (שמואל א ז, ג) ויאמר שמואל אל כל ישראל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' וגו', וכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה', וכתי' (שמואל א ז, ח) ויאמרו בני ישראל אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' אלהינו ויושיענו מיד פלשתים, וכתי' (שמואל א ז, ט) ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה' ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. וטעם ברכה חמישית, שיר המעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, וחתימתה ראשונה מי שענה את אליהו בהר הכרמל וכו', בא"י שומע תפלה, לפי שהיה אליהו זכור לטוב בהר הכרמל, ויתוכח עם נביאי הבעל שהיו ארבע מאות וחמשים איש, ואין לו עוזר אלא הב"ה, שנא' (מלכים א יח, כב) אני נותרתי נביא לה' לבדי ונביאי האשרה ארבע מאות איש, והיה הוא לבדו והם היו שמונה מאות איש כנגדו, והיה בצרה גדולה, מיד נשא עיניו לשמים והתפלל לפני הב"ה, שנא' (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו', וכשהיה מתוכח עמהם היה מלעיג להם מפני שלא היו נענין, שנא' (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויהתל בם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ, לפי' הוא אומר במזמור הזה של שיר המעלות הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, כלומר אין מדת הב"ה כמדת אלהיכם, באלהיכם כתי' (מלכים א יח, כז) אולי ישן הוא וייקץ, אבל הב"ה לא ינום ולא יישן, וז"ה כי לא כצורנו צורם. וטעם ברכה ששית, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', וחתימתה בא"י העונה בעת צרה, לפי שהיה יונה בצרה גדולה כשהיה בספינה ונפל עליו הגורל והטילוהו בים וירד לעמקי מצולה, שנא' (יונה ב, ד) ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסובבני כל משבריך וגליך עלי עברו, ואף כשהיה במעי הדגה היה במקום צר. וטעם ברכה שביעית, תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, וחתימתה מי שענה לדוד ולשלמה בנו בירושלם וכו', בא"י המרחם על הארץ, היה ראוי לזכור לדוד ולשלמה בנו מיד אחר שמואל, כמו שהן כלן על הסדר כפי זמניהם, אלא הזכיר דוד ושלמה בנו באחרונה, רמז למשיח בן דוד שיגלה במהרה בימינו שהוא בא באחרונה, ולפי' אמ' תפלה לעני כי יעטף, בשביל המשיח, שנא' (זכריה ט, ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושא הוא עני ורוכב על חמור. ענין המזמור הזה היא תפלת המלך המשיח להב"ה לגאול את ישראל ולבנות את ירושלים, שנא' (תהלים קב, יד) אתה תקום תרחם ציון וגו', כי רצו עבדיך את אבניה וגו' כי בנה ה' ציון וגו' לשמוע אנקת אסיר וגו' לספר בציון שם ה' וגו'. ולפי' חותמין בה בא"י המרחם על הארץ. וקבעו ברכת המשיח בברכת שביעית, לפי שכך קבעוה בברכת הגאולה בשמונה עשרה בברכה שביעית. דתניא א"ר חייא בר אבא לפי שישראל עתידין לגאול בשביעית קבעוה בשביעית, ואמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. ע"כ דברי המחבר.

אמר המחבר. טעם ברכה ראשונה, מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו', וחתימה בא"י גאל ישראל. מה ענין מי שענה את אברהם אבינו לגואל ישראל. אלא כדההיא תניא כשמלך המשיח בא וגואל ישראל מבין האומות העולם, תוקע בקרנו של אילו של אברהם, שנא' (ישעיהו כז, יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, שזה זמן הגאולה. וטעם ברכה שניה, מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף, וחתימתה בא"י זוכר הנשכחות, לפי שנשתכחו במצרים, שנא' (שמות א, ו) וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו', ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. כלומר נשתכחו ולא היה שום אדם נזכר ליוסף ולבני ישראל היכן היתה ירידתן למצרים, והב"ה זכר להן בריתו וגאל אותן, דכתי' (שמות ב, כד) וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. וטעם ברכה שלישית בשופרות וחותמין בא"י שומע תרועה, לפי שכשהיה יהושע וישראל צרים על יריחו, אמ' הב"ה ליהושע שיתקעו הכהנים בשופרות, ויריעו כל העם, וישמע קולם בעת צרתם, שנא' (יהושע ו, ב) ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל, וכתי' (יהושע ו, ג) וסבותם את העיר, וכתי' היובלים לפני הארון, וכתי' (יהושע ו, ה) והיה במשוך היובל כשמעכם את קול השופר ויריעו כל העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו. וטעם ברכה רביעית, שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני, וחתימתה מי שענה את שמואל במצפה וגו', בא"י שומע צעקה, לפי שכשהיו ישראל בצרה גדולה עם פלשתים בימי שמואל הנביא במצפה ע"ה, עשו תשובה, והתפלל שמואל לפני הב"ה בעד ישראל בצעקה וענהו, שנא' (שמואל א ז, ג) ויאמר שמואל אל כל ישראל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' וגו', וכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה', וכתי' (שמואל א ז, ח) ויאמרו בני ישראל אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' אלהינו ויושיענו מיד פלשתים, וכתי' (שמואל א ז, ט) ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה' ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. וטעם ברכה חמישית, שיר המעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, וחתימתה ראשונה מי שענה את אליהו בהר הכרמל וכו', בא"י שומע תפלה, לפי שהיה אליהו זכור לטוב בהר הכרמל, ויתוכח עם נביאי הבעל שהיו ארבע מאות וחמשים איש, ואין לו עוזר אלא הב"ה, שנא' (מלכים א יח, כב) אני נותרתי נביא לה' לבדי ונביאי האשרה ארבע מאות איש, והיה הוא לבדו והם היו שמונה מאות איש כנגדו, והיה בצרה גדולה, מיד נשא עיניו לשמים והתפלל לפני הב"ה, שנא' (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו', וכשהיה מתוכח עמהם היה מלעיג להם מפני שלא היו נענין, שנא' (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויהתל בם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ, לפי' הוא אומר במזמור הזה של שיר המעלות הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, כלומר אין מדת הב"ה כמדת אלהיכם, באלהיכם כתי' (מלכים א יח, כז) אולי ישן הוא וייקץ, אבל הב"ה לא ינום ולא יישן, וז"ה כי לא כצורנו צורם. וטעם ברכה ששית, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', וחתימתה בא"י העונה בעת צרה, לפי שהיה יונה בצרה גדולה כשהיה בספינה ונפל עליו הגורל והטילוהו בים וירד לעמקי מצולה, שנא' (יונה ב, ד) ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסובבני כל משבריך וגליך עלי עברו, ואף כשהיה במעי הדגה היה במקום צר. וטעם ברכה שביעית, תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, וחתימתה מי שענה לדוד ולשלמה בנו בירושלם וכו', בא"י המרחם על הארץ, היה ראוי לזכור לדוד ולשלמה בנו מיד אחר שמואל, כמו שהן כלן על הסדר כפי זמניהם, אלא הזכיר דוד ושלמה בנו באחרונה, רמז למשיח בן דוד שיגלה במהרה בימינו שהוא בא באחרונה, ולפי' אמ' תפלה לעני כי יעטף, בשביל המשיח, שנא' (זכריה ט, ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושא הוא עני ורוכב על חמור. ענין המזמור הזה היא תפלת המלך המשיח להב"ה לגאול את ישראל ולבנות את ירושלים, שנא' (תהלים קב, יד) אתה תקום תרחם ציון וגו', כי רצו עבדיך את אבניה וגו' כי בנה ה' ציון וגו' לשמוע אנקת אסיר וגו' לספר בציון שם ה' וגו'. ולפי' חותמין בה בא"י המרחם על הארץ. וקבעו ברכת המשיח בברכת שביעית, לפי שכך קבעוה בברכת הגאולה בשמונה עשרה בברכה שביעית. דתניא א"ר חייא בר אבא לפי שישראל עתידין לגאול בשביעית קבעוה בשביעית, ואמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. ע"כ דברי המחבר.

גדול הוא המשפט, שכל דיין שדן את ישראל והוציא את הדין לאמתו אפי' שעה אחת, מעלין עליו כאלו דן את ישראל כל ימי חייו, דכתי' בשמואל (שמואל א ז, טו) וישפוט את כל העם כל ימי חייו. והלא כל ימיו לא היו אלא חמשים ושתים שנה, צא מהם ארבעים שנה שהיה עלי קיים, נשתייר שנים עשר שנים. אלא ללמדך, שכל דיין המוציא את הדין לאמתו כאלו דן את ישראל כל ימי חייו. וכן הוא אומר ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט. איפשר לומר כן, בניו של אותו הצדיק היו נוטלין שוחד, אלא מתוך שלא עשו מעשה אביהם, מעלה עליהם הכתוב כאלו נטלו שוחד. ומה היה אביהם עושה, ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל. א"ר יצחק, כל מקום שהיה הולך היה מוליך עמו כל דבר שהיה צריך לו, כדי שלא יטריח על ישראל, ואפי' מבאר הרבים לא היה שותה, אלא מה שהיה לוקח בדמים.

וכל האבות והנביאים סדרו תפלה לפני הב"ה בעד העולם ובעד ישראל בעת צרתם והב"ה שמע תפלתם וענה אותם. אברהם אבינו ע"ה התפלל לפני הב"ה בעד סדום, שנא' (בראשית יח, כג) ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה. והב"ה שמע תפלתו, שנא' (בראשית יח, כו) ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם. יצחק אבינו ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו, דכתי' (בראשית כה, כא) ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (בראשית כה, כא) ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו. והתפלה והעתרה בפסוק אחד. ואף רבקה התפללה, דכתיב (בראשית כה, כב) ותלך לדרוש את ה', ושמע הב"ה תפלתה, דכתי' (בראשית כה, כג) ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך וגו'. יעקב אבינו התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (בראשית לב, יב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו. ואין נא אלא לשון תפלה ותחנה, דכתיב (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, וכתי' בתריה (דברים ג, כה) אעברה נא ואראה וגו'. ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (בראשית לג, יח) ויבא יעקב שלם. משה רבינו ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו. התפלל, דכתי' (שמות לב, יא) ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (במדבר יד, כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך. אהרן ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (במדבר יז, יב) ויקח את הקטורת ויכפר על העם, והקטורת חביבה לפני הב"ה כתפלה, שנא' (תהלים קמא, ב) תכון תפלתי קטורת לפניך, ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (תהלים קו, ל) ותעצר המגפה. פנחס התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו, והתפלה והעתירה שניהם בפסוק אחד, שנא' (תהלים קו, ל) ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה. יהושע התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו. התפלל, דכתיב (יהושע ז, ו) ויבא יהושע ויפול על פניו ארצה לפני ארון ברית ה' וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (יהושע ז, י) קום לך למה זה אתה נופל על פניך, כלומר שמעתי תפלתך. חנה התפללה לפני הב"ה ושמע תפלתה. התפללה, דכתי' (שמואל א א, י) ותתפלל על ה' ובכה תבכה, ושמע את תפלתה, דכתיב (שמואל א א, כז) אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו. שמואל התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו. התפלל, דכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (שמואל א ז, ט) ויצעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. דוד ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (שמואל ב כד, יד) נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו מאד וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (שמואל ב כד, כה) ויבן שם דוד מזבח לה' ויעל עולות ושלמים ויעתר לה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל. שלמה ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתיב (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה לפני מזבח ה' נגד כל קהל ישראל ויפרוש כפיו השמים וגו', וכתי' (מלכים א ח, כח) ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו לשמוע אל הרנה ואל התפלה, ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' בסוף הפרשה שמעתי את תפלתך ואת תחנתך. אליהו זכור לטוב התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (מלכים א ח, כח) ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים א יח, לח) ותפול אש ותאכל את העולה ואת העצים. אלישע התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (מלכים ב ד, לג) ויבא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים ב ד, לה) ויפקח הנער את עיניו. ועוד התפלל, והתפלה והשמיעה בפסוק אחד, דכתי' (מלכים ב ו, יח) ויאמר הך נא את הגוי הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע. חזקיה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (מלכים ב יט, טו) ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר ה' אלהי ישראל יושב הכרבים וגו', וכתיב (ישעיהו לז, יז) הטה ה' אזנך ושמע וגו', ושמע תפלתו, דכתי' (ישעיהו לז, כא) וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללתי אלי אל סנחריב מלך אשור שמעתי. ועוד התפלל ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים ב כ, ב) ויסב פניו אל הקיר ויתפלל אל ה', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים ב כ, ה) שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי לאמר כה אמר ה' אלהי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך וגו'. נמצא שהב"ה עונה את ישראל כשהם מתפללים לפניו בעת צרתם.

וכל האבות והנביאים סדרו תפלה לפני הב"ה בעד העולם ובעד ישראל בעת צרתם והב"ה שמע תפלתם וענה אותם. אברהם אבינו ע"ה התפלל לפני הב"ה בעד סדום, שנא' (בראשית יח, כג) ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה. והב"ה שמע תפלתו, שנא' (בראשית יח, כו) ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם. יצחק אבינו ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו, דכתי' (בראשית כה, כא) ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (בראשית כה, כא) ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו. והתפלה והעתרה בפסוק אחד. ואף רבקה התפללה, דכתיב (בראשית כה, כב) ותלך לדרוש את ה', ושמע הב"ה תפלתה, דכתי' (בראשית כה, כג) ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך וגו'. יעקב אבינו התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (בראשית לב, יב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו. ואין נא אלא לשון תפלה ותחנה, דכתיב (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, וכתי' בתריה (דברים ג, כה) אעברה נא ואראה וגו'. ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (בראשית לג, יח) ויבא יעקב שלם. משה רבינו ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו. התפלל, דכתי' (שמות לב, יא) ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (במדבר יד, כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך. אהרן ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (במדבר יז, יב) ויקח את הקטורת ויכפר על העם, והקטורת חביבה לפני הב"ה כתפלה, שנא' (תהלים קמא, ב) תכון תפלתי קטורת לפניך, ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (תהלים קו, ל) ותעצר המגפה. פנחס התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו, והתפלה והעתירה שניהם בפסוק אחד, שנא' (תהלים קו, ל) ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה. יהושע התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו. התפלל, דכתיב (יהושע ז, ו) ויבא יהושע ויפול על פניו ארצה לפני ארון ברית ה' וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (יהושע ז, י) קום לך למה זה אתה נופל על פניך, כלומר שמעתי תפלתך. חנה התפללה לפני הב"ה ושמע תפלתה. התפללה, דכתי' (שמואל א א, י) ותתפלל על ה' ובכה תבכה, ושמע את תפלתה, דכתיב (שמואל א א, כז) אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו. שמואל התפלל לפני הב"ה ושמע תפלתו. התפלל, דכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (שמואל א ז, ט) ויצעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. דוד ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (שמואל ב כד, יד) נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו מאד וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (שמואל ב כד, כה) ויבן שם דוד מזבח לה' ויעל עולות ושלמים ויעתר לה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל. שלמה ע"ה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתיב (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה לפני מזבח ה' נגד כל קהל ישראל ויפרוש כפיו השמים וגו', וכתי' (מלכים א ח, כח) ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו לשמוע אל הרנה ואל התפלה, ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' בסוף הפרשה שמעתי את תפלתך ואת תחנתך. אליהו זכור לטוב התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (מלכים א ח, כח) ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים וגו', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים א יח, לח) ותפול אש ותאכל את העולה ואת העצים. אלישע התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (מלכים ב ד, לג) ויבא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים ב ד, לה) ויפקח הנער את עיניו. ועוד התפלל, והתפלה והשמיעה בפסוק אחד, דכתי' (מלכים ב ו, יח) ויאמר הך נא את הגוי הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע. חזקיה התפלל לפני הב"ה ושמע את תפלתו. התפלל, דכתי' (מלכים ב יט, טו) ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר ה' אלהי ישראל יושב הכרבים וגו', וכתיב (ישעיהו לז, יז) הטה ה' אזנך ושמע וגו', ושמע תפלתו, דכתי' (ישעיהו לז, כא) וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללתי אלי אל סנחריב מלך אשור שמעתי. ועוד התפלל ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים ב כ, ב) ויסב פניו אל הקיר ויתפלל אל ה', ושמע הב"ה את תפלתו, דכתי' (מלכים ב כ, ה) שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי לאמר כה אמר ה' אלהי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך וגו'. נמצא שהב"ה עונה את ישראל כשהם מתפללים לפניו בעת צרתם.

וכן מצינו בשמואל הנביא ע"ה, כיון שראה שהיתה עת צרה והשונאים באים על ישראל, גזר תעניות ועשה תשובה וצדקה, שנא' (שמואל א ז, ג) ויאמר שמואל אל כל ישראל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל ה' ועבדוהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים וכתי' (שמואל א ז, ד) ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את ה' לבדו. וכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל אל כל ישראל קראו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה'. ויסירו בני ישראל את הבעלים, מכאן שעשו תשובה. ויעבדו את ה' לבדו, מכאן שקבלו עליהן את כל מצותיה של תורה. ויקבצו המצפתה, מכאן שקראו עצרה. וישאבו מים וישפכו, מכאן שעשו צדקה, כדא' שלח לחמך על פני המים. ויצומו ביום ההוא, מכאן שהתענו. ויאמרו שם חטאנו לה', מכאן שהתודו. וישפוט שמואל את בני ישראל, מכאן שהחזירו גזילות וחבלות לבעליהן.

וכן מצינו בשמואל הנביא ע"ה, כיון שראה שהיתה עת צרה והשונאים באים על ישראל, גזר תעניות ועשה תשובה וצדקה, שנא' (שמואל א ז, ג) ויאמר שמואל אל כל ישראל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל ה' ועבדוהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים וכתי' (שמואל א ז, ד) ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את ה' לבדו. וכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל אל כל ישראל קראו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה'. ויסירו בני ישראל את הבעלים, מכאן שעשו תשובה. ויעבדו את ה' לבדו, מכאן שקבלו עליהן את כל מצותיה של תורה. ויקבצו המצפתה, מכאן שקראו עצרה. וישאבו מים וישפכו, מכאן שעשו צדקה, כדא' שלח לחמך על פני המים. ויצומו ביום ההוא, מכאן שהתענו. ויאמרו שם חטאנו לה', מכאן שהתודו. וישפוט שמואל את בני ישראל, מכאן שהחזירו גזילות וחבלות לבעליהן.

וכן מצינו בשמואל הנביא ע"ה, כיון שראה שהיתה עת צרה והשונאים באים על ישראל, גזר תעניות ועשה תשובה וצדקה, שנא' (שמואל א ז, ג) ויאמר שמואל אל כל ישראל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל ה' ועבדוהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים וכתי' (שמואל א ז, ד) ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את ה' לבדו. וכתי' (שמואל א ז, ה) ויאמר שמואל אל כל ישראל קראו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה'. ויסירו בני ישראל את הבעלים, מכאן שעשו תשובה. ויעבדו את ה' לבדו, מכאן שקבלו עליהן את כל מצותיה של תורה. ויקבצו המצפתה, מכאן שקראו עצרה. וישאבו מים וישפכו, מכאן שעשו צדקה, כדא' שלח לחמך על פני המים. ויצומו ביום ההוא, מכאן שהתענו. ויאמרו שם חטאנו לה', מכאן שהתודו. וישפוט שמואל את בני ישראל, מכאן שהחזירו גזילות וחבלות לבעליהן.

ועוד גרסי' בואלה שמות רבה כשיצאו ישראל ממצרים התחיל פרעה לרדוף אחריהם, שנא' (שמות יד, י) ופרעה הקריב וגו', התחיל משה מתפלל לפני הב"ה. אמ' לו הב"ה למשה, אתה עומד ומתפלל, כבר התפללו בני ושמעתי תפלתן, שנא' (שמות יד, טו) מה תצעק אלי וגו'. הה"ד יונתי בחגוי הסלע וגו'. כשנשתעבדו אבותיכם במצרים, בתפלה עניתי אותן, שנא' (שמות ב, כג) ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. בימי יהושע בן נון בתפלה עניתי אותן ועשיתי להם נסים, שנא' (יהושע ז, ו) ויקרע יהושע את שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ה'. בימי השופטים שמעתי את תפלתן, שנא' (שופטים ו, ז) ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה' על אודות מדין. בימי שמואל שמעתי תפלתן, שנאמר (שמואל א ז, ט) ויצעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. איני מבקש מכם לא עולות ולא זבחים, אלא תפלה, הרי קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו'. ודוד ע"ה אומר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה', אינו אומר להקריב קרבנות אלא לשמיע בקול תודה. ועוד גרסי' בואלה שמות רבה וזה אשר תעשה על המזבח. הה"ד קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. וזה שאמ' הכתוב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך. יכול להקריב פרים ואילים, ת"ל לשמיע בקול תודה. לפי שישראל בזמן שבית המקדש קיים חוטאין ומביאין קרבן ומכפר עליהן, הכהן המשיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן. אמ' להם הב"ה לישראל, אם כל עדת ישראל ישגו וגו'. אמרו לו עניים אנחנו ואין לנו להביא קרבן. אמ' להם הב"ה דברים אני מבקש, שנא' (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ואני מוחל על כל עונותיכם. ואין דברים אלא דברי תורה, שנא' (דברים ה, יח) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. אמרו לו אין אנו יודעין. אמ' להם בואו והתפללו לפני ואני מקבל עונותיכם.

והנה רז"ל אמרו (תנחומא ה) שעינו הטעה את קרח שראה שלשלת גדולה יוצא ממנו שמואל הנביא כו'. אבל לא ידע שהשלשלת הזה הוא ההיפך ממנו, כי קרח היה בעל מחלוקת ועשה מחלוקת עם משה ואהרן, ושמואל היה טוב עם אלקים ועם אנשים דהיינו מדריגת משה ואהרן. וכבר כתבתי למעלה כי ג' שלמויות אלה הן בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, וכמו שכתוב (משלי ג, ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, זהו מה שכתוב (עי' ש"א ב, כו) טוב עם אלקים ועם אנשים. ובזה יובן מה שאמרו רז"ל (ברכות לא, ב) שהתפללה חנה להיות לה זרע אנשים שיהיה שקול כמשה ואהרן. וכן כתיב (תהלים צט, ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, שקול שמואל כמשה ואהרן. וקשה הלא כתיב (דברים לד, י) לא קם כמשה. אלא הענין הוא שהיו בו ממדות משה ואהרן. כי משה רבינו ע"ה לרוב דביקותו באלהים אחז במדות הכל לאלהים. וזהו שנקרא משה איש האלהים, כי לא היה לו פנאי כל כך לעסוק בעסקי בני אדם והיה טוב עם אלהים. ואהרן אחז במדת שלום ותמיד עסק לרדוף שלום בין איש לרעהו, והיה ביותר טוב עם האנשים. ושמואל הנביא אחז ממדת שניהם, היה טוב עם האלהים מעין דוגמת משה רבינו ע"ה, והיה טוב עם אנשים מעין דוגמת אהרן הכהן. וכן מצינו שהיה מסבב מעיר לעיר לעשות משפט אמת ושלום:

דובב שפתי ישנים - דובב שפתי ישנים (שה''ש ז י) פרשו רבותינו זכרונם לברכה, שכל תלמיד חכם שאומרים דבר תורה משמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר (יבמות צו, א). ויש לו הנאה ונחת רוח כשותה יין קונדיטון כמו שאמרו בירושלמי דשקלים (פ''ב, ה''ה). אי לזאת ראוי לכל מי שחננו ה' דעת, שיכתב וידפיס ספר כפי השגת ידו להועיל לרבים ועושה חסד לאלפים ולמטי לה הנאה פרי מעלליו יאכל שיהיו שפתותיו דובבות בקבר באיזה זמן מן הזמנים לדור דורים. וזה חסד של אמת שיוכל אדם לעשות עם הצדיקים לקדושים אשר בארץ חלקם בחיים ללמד דבריהם וזכותם תהא למגן וצנה עליהם. וכבר כתוב בספרים שפעם אחת היה שמד ונגלה מורנו הרב רבי משה אלשיך זכרונו לברכה בהקיץ והציל לאחד מתוך ההפכה מפני סבה שהיה לומד ספרו בתמידות. ומה גם אם יטרח לתרץ דבריהם שזה חשוב מאד אצלם. ועין בספר ''מגיד מישרים'' (פר' ויקהל דף פ) שגלו למרן ''בית יוסף'' זכרונו לברכה שהרמב''ם היה מליץ בעדו בשמים ממעל על שטרח לפרש ולתרץ דבריו, ובעת פקדתו היה נפק לאפה, וכבר הובא בהקדמת ספר מגני שלמה שעל שטרח לתרץ דברי רש''י מקשיות התוספות זכה שבשעת פטירתו בא רש''י ללוותו. הנה כי כן מה טוב ללמד דברי התנאים ואמוראים ורבנים הקדמונים ולתרץ דבריהם שזכותם בוקעת ועולה. וטוב שיהיה לומד בכל הספרים, כי כלם כאחד טובים. וחובה זו ביתר מטלת על יוצאי חלציו של מחבר ספר לדור דורים ללמד ספרי זקנם ולתרץ דבריי, כי נאה לבנים לחוס על הוריהם ולהטעימם מטעמים והם יחוסו עליהם וימליצו טובה בעדם כרחם אב על בנים (ועין בהקדמת ספר ''חסד לאברהם'' למורנו הרב רבי אברהם אזולאי). וכן המצוה הזאת על קהל עדתו של התלמיד חכם ללמד דבריו ולחזר זמירותיו וכדומה, ובכן זכותו יגן עליהם ויהיה חופף עליהם כל היום:

הנאה - כתבו חכמי המוסר, שהעולם הזה עם העולם הבא הם צרות זו לזו, וכל זמן שאדם הולך אחר תענוגי והבלי העולם ונהנה מן העולם הזה, הוא סימן שעדין הוא מבחוץ מלהשיג ארחות חיים כדי לזכות להנות מזיו השכינה, וכל ענש חבוט הקבר וכמו מחט דין תולעת, הכל הוא לפי שנאחז בו הקלפה על ידי שהלך אחר תענוגי העולם הזה שהם חלק הסטרא אחרא ונהנה מהם, אבל גופין דצדיקיא דלא אתהנו מדילה כלום לא שלטא בהו, ועליהם נאמר (תהלים טז ט) אף בשרי ישכן לבטח. כי אמרו בזהר הקדוש כי מי שהוא אדוק באהבת ה' לא ימצא הנאה ונחת רוח משום דבר של תענוגי העולם הזה, רק יתענג באהבת ה' על דרך דכתיב (שה''ש ז ז) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. אבל שאר עניני העולם הזה המכרחים עושים כמי שכפאו שד לשם שמים על דרך שאמרה אמא שלום על רבי אלעזר בעלה (ב''מ נט ב):

ובפרק קמא דברכות (י, ב), אמר אביי ואיתימא ר' יצחק, הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר (ש"א ז, יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו, ע"כ הענין כי שמואל לא היה צריך לאותו דבר, ואלישע היה צריך. עוד שם (ברכות שם), עובר עלינו תמיד (מל"ב ד, ט), א"ר יוסי בר חנינא משום ראב"י, כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאלו מקריב תמידין. ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב עה, א), מי שעיניו צרות בת"ח בעולם הזה, מתמלאות עשן לעולם הבא. ופירש רש"י, שעיניו צרות, שלא להנותו מנכסיו. ובפרק חלק (סנהדרין) דף צ"ב (א), כל שאינו מהנה תלמיד חכם מנכסיו, אינו רואה סימן ברכה לעולם. הא קמן שראוי להנות ולעזור לתלמיד חכם, ומי שאינו עושה כן ונשא עונו: